הפרעה בגדילה לגובה תועדה בקרוב לרבע מהילדים עם לופוס, כאשר משך הטיפול בקורטיקוסטרואידים וחשיפה לטיפול לפני גיל התבגרות מאוחר הינם גורמי הסיכון המובילים להפרעה בגדילה, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Pediatric Rheumatology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הפרעה לגדילה לגובה הינה הסיבוך הנפוץ ביותר בילדים עם לופוס. לאור העדר נתונים אודות גורמי הסיכון המשפיעים על הגדילה של ילדים מאסיה עם לופוס הם ביקשו לקבוע את הגורמים המנבאים הפרעה בגדילה בילדים אלו.
מדגם המחקר כלל את כל הילדים מתחת לגיל 15 שאובחנו בבית חולים אחד (Ramathibodi Hospital) בין השנים 2006 עד 2016. החוקרים אספו נתונים אודות גובה, משקל, ביטויים קליניים, מדד פעילות מחלה וטיפול תרופתי ממועד האבחנה ועד השגת גובה סופי. מדד סטיות התקן של הגובה הסופי בבגרות המתוקן להורים חושב כהבדל בין מדד סטיות התקן של הגובה הסופי לגיל הכרונולוגי של החולים ובין ממוצע מדד סטיות התקן של גובה ההורים. החולים סווגו לשתי קבוצות: אלו עם גדילה תקינה (גובה סופי בבגרות מתוקן לגיל ההורים של 1.5- ומעלה) או הפרעה בגדילה (גובה סופי בבגרות מתוקן לגיל ההורים קטן מ-1.5-).
מדגם המחקר כלל 106 ילדים עם לופוס (19 בנים, 87 בנות), בגיל ממוצע של 12.1 שנים באבחנה וגיל ממוצע של 17.5 בעת סיום הגדילה לגובה.
הפרעה בגדילה תוארה ב-23.6% מהחולים (52.6% מהבנים ו-17.2% מהבנות).
גורמים המנבאים הפרעה בגדילה כללו מין זכר (יחס סיכויים של 7.07, רווח בר-סמך 95% של 2.11-23.74), משך המחלה לפני הופעת מחזור ראשון בבנות והופעת קול בוגר בבנים (יחס סיכויים של 1.26, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.56) ומינון מצטבר של קורטיקוסטרואידים מקביל למינון פרדניזולון של 230 מ”ג/ק”ג ומעלה שניתן לפני השלב האחרון של הבגרות (יחס סיכויים של 6.99, רווח בר-סמך 95% של 1.63-30.02).
החוקרים מסכמים וכותבים כי רבע מכלל הילדים עם לופוס בסיכון להפרעה בגדילה לגובה, אשר פגעה בעיקר בבנים. משך מחלה ארוך יותר ומינון סטרואידים גבוה יותר לפני השלב האחרון של גיל ההתבגרות היו מנבאים משמעותיים של הפרעה בגדילה באוכלוסייה זו.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!