בקרב ילדים ומתבגרים שנחשפו במהלך החיים העובריים לגלוקוקורטיקואידים סינתטיים תועדו רמות קורטיזול גבוהות יותר משמעותית בתגובה לדחק, בהשוואה לילדים ומתבגרים ללא חשיפה תוך-רחמית לתכשירים אלו, כך מדווחים חוקרים מגרמניה במאמר שפורסם בכתב העת The Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism.
החוקרים מהמבורג בחנו את הסוגיה ב-44 משתתפים בגילאי 14-18 שנים. במשתתפים עם חשיפה לגלוקוקורטיקואידים סינתטיים במהלך החיים העובריים תועדו רמות קורטיזול גבוהות יותר משמעותית בתגובה למבחן מאמץ מעבדתי סטנדרטי (מבחן Trier Social Stress Test), בהשוואה לביקורות שלא נחשפו לגלוקורטיקואידים.
בעוד שהמעבר מילדות לגיל ההתבגרות מסמל לרוב שינוי בתפקוד ציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל, חשיפה לפני הלידה לגלוקורטיקואידים סיסטמיים הציגה קורלציה של תגובתיות קורטיזול במהלך הילדות וההתבגרות. מנגד, לא תועדו ממצאים דומים בביקורות שלא נחשפו לתכשירים אלו.
החוקרים מעלים את האפשרות כי חשיפה לפני הלידה לגלוקורטיקואידים מעודדת מעין תכנות עוברי דמוי-תכונה תורשתית של תגובתיות ציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל, הנותר לאורך שינויים התפתחותיים מג’וריים ומציב את הצאצא בסיכון מוגבר בטווח הארוך.
J Clin Endocrinol Metab 2018
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!