מנתונים ממחקר CARE-MS I שהוצגו כפוסטר במהלך הכנס ה-34 מטעם ה-ECTRIMS (European Committee for Treatment and Research in Multiple Sclerosis) עלה כי התחלת טיפול ב- Alemtuzumab (למטרדה) בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, לוותה בירידה משמעותית ברמות sNFL (Serum Neurofilament Light Chain), אשר נותרה לאורך כל תקופת המעקב (למעלה משנתיים).

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי רמות sNFL מהוות סמן /ביו מרקר  מבטיח לנזק לאקסונים ועשויים לשמש כסמן לתגובה לטיפול DMT (Disease Modifying Therapy). במסגרת מחקר CARE-MS I, שני מחזורי טיפול ב- Alemtuzumab הדגימו שיפור גדול יותר משמעותית בממצאים קליניים והדמייתיים, כולל אובדן נפח מוח, בהשוואה לטיפול ב-Interferon Beta-1a לאורך שנתיים. כעת ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין רמות sNFL ובין היקף נגעים בבדיקת MRI בתחילת הדרך ולקבוע את ההשפעה של Alemtuzumab על רמות sNFL לאורך שנתיים בחולים שלקחו חלק במחקר זה.

מדגם מחקר CARE-MS I כלל חולים שלא קיבלו טיפול קודם, עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית פעילה, אשר קיבלו שני מחזורי טיפול ב- Alemtuzumabבמינון 12 מ”ג/יום לאורך חמישה ימים עוקבים בתחילת הדרך ובשלושה ימים עוקבים לאחר 12 חודשים.

רמות sNFL נקבעו בחולים שטופלו ב- Alemtuzumab בהם הושלמה מדידת רמות sNFL בתחילת המחקר ולפחות מדידה אחת נוספת לאחר מכן (354 חולים). ההערכות כללו את רמות sNFL בתחילת המחקר, לאחר 6, 12, 18 ו-24 חודשים מהטיפול ב- Alemtuzumab, את שיעור החולים בהם חלה ירידה ברמות sNFL ואת שיעור החולים בהם חלה ירידה של לפחות 50% ברמות אלו.

החוקרים בחנו את הקשר בין רמות sNFL בתחילת המחקר ובין מספר הנגעים שעברו האדרה בתחילת הדרך או נגעי שעברו האדרה בבדיקת T2. הם גם בחנו את הקורלציה בין רמות sNFL הבסיסיות ובין אובדן נפח מוח בחולים שטופלו ב- Alemtuzumab עם רמות sNFL זמינות ולפחות מדידה אחת של sNFL לאחר מכן (348 חולים).

המחקר כלל 1,667 דגימות מ-354 חולים שטופלו ב- Alemtuzumab,מדגם מייצג של כלל אוכלוסיית המשתתפים במחקר CARE-MS I (376 חולים ); החולים סבלו ממחלה פעילה בתחילת המחקר וב-46% זוהו נגעים שעברו האדרה ע”י גדוליניום.

מהנתונים עלה קשר בין רמות sNFL בסיסיות גבוהות יותר ובין מספר רב יותר של נגעים שעברו האדרה ע”י גדוליניום בתחילת המחקר ונפח גדול יותר של נגעים שעברו האדרה.

בחולים עם רמות sNFL בסיסיות מתחת לחציון תועד אובדן נפח מוח קטן יותר לאורך שמונה

שנים, בהשוואה לאלו עם רמות מעל החציון (חציון שיעור אטרופיה שנתי של 0.27% לעומת 0.20%, בהתאמה, p<0.001). למרות שההבדל בין הקבוצות היה מובהק סטטיסטית, בשתי הקבוצות שטופלו לAlemtuzumab תועדה ירידה בולטת בקצב אובדן נפח מוח.

חציון רמות sNFL ירד משמעותית שישה חודשים לאחר טיפול ב- Alemtuzumab (p<0.0001) ונותר משמעותית מתחת לרמות הבסיס בין החודשים 12-24 (p<0.001 לכל ההשוואות לעומת מצב הבסיס). חציון אחוז הירידה מתחילת המחקר עמד על 48% (חודש 6), 50% (חודש 12), 58% (חודש 18) ו-58% (חודש 24).

החוקרים מדווחים כי ב-92% מהחולים תועדה ירידה ברמות sNFL לאחר הטיפול ב- Alemtuzumab; מבין אלו, ב-77% תועדה ירידה של לפחות 50%. הממצאים העידו על ירידה ברמות sNFL כבר שישה חודשים לאחר התחלת הטיפול ב- Alemtuzumab, אשר נמשכה לאורך לפחות 24 חודשים (נקודת המעקב האחרונה לאחר הטיפול).

החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מעידים על קורלציה משמעותית בין רמות sNFL בתחילת הטיפול ובין מספר נגעים העוברים האדרה ע”י גדוליניום ונפח אות מוגבר בבדיקת T2, בדומה למחקר קודם. הם זיהו קשר חלש בין רמות sNFL הבסיסיות ובין אובדן נפח המוח לאורך שמונה שנים; הממצאים הצביעו על ירידה ניכרת באובדן נפח המוח לאחר התחלת טיפול ב- Alemtuzumab בחולים עם רמות sNFL בסיסיות מעל או מתחת לחציון.

התחלת טיפול ב- Alemtuzumab לוותה בירידה משמעותית ברמות sNFL, אשר נשמרה לאורך שנתיים, כאשר ב-92% מהחולים תועדה ירידה ברמות sNFL לאחר התחלת הטיפול התרופתי וב-77% היקף הירידה עמד על 50%, או יותר.

מתוך הכנס ה-34 מטעם ה-ECTRIMS