ראומטולוגיה

הערותיו של ד”ר קמחי, עורך מדור ריאומטולוגיה, למספר ידיעות שפורסמו באתר

בהמשך למאמר שפורסם בנושא הטיפול בדקסמתזון בילדים עם דלקת מפרקים זיהומית, להלן התייחסותו של ד”ר קמחי, עורך מדור ריאומטולוגיה:

מאמר זה שמחבריו ישראלים בדק את האפשרות שסטרואידים ישפרו את המהלך של דלקת מפרקים זיהומית בילדים. המחשבה שסטרואידים עשויים להועיל במהלך זיהום היא ותיקה ואוששה במקרים מסויימים של מנינגיטיס ואף נבדקה בעבר בארטריטיס ספטית בילדים. מתן דקסמתזון   תוך ורידי האיץ את ההחלמה בכיומיים וקיצר את השימוש באנטיביוטיקה תוך ורידית בכיומיים. המזהם הנפוץ במחקר זה היה KINGELLA שהוא נפוץ כאטיולוגיה זיהומית של ארטריטיס בילדים והיה מיעוט של זיהום בסטפילוקוק.האם ניתן להסיק מהממצאים גם על התועלת במבוגרים בהם החיידק השכיח הוא סטיפולוקוק. האם יש תועלת דומה בהזרקה תוך מפרקית לעומת הזרקה סיסטמית? נותר להמתין למחקר דומה במבוגרים.

ד”ר קמחי מתייחס בדבריו גם לידיעה בנוגע לקשר בין טיפול בתרופות ממשפחת מעכבי TNF-Alpha ובין הסיכון לאשפוז עקב זיהומים:

זהו מחקר רטרוספקטיבי ( על כל מגבלותיו המתודולוגיות) העוסק בשאלה האם טיפול בנוגדי TNF חושף את החולים ליותר זיהומים. זו שאלה מטרידה שהעסיקה רבות את הספרות מאז הכניסה המסיבית של תכשירים אילו לטיפול. יתרונו של המחקר בכמות החולים שנבדקו- כ 15000 שרובם סבלו מ (RA )RHEUMATOIF ARTHRITIS והאחרים כללו ספונדילוארטרופתיות פסוריאזיס  ומחלות מעי דלקתיות.הגיל הממוצע של חולי RA בתחילת מתן נוגדי ה TNF היה 58.בסה”כ שיעור הזיהומים שהצריכו אישפוז בקרב מקבלי נוגדי TNF מבין חולי ה RA לא היה שונה מאילו שטופלו בתרופות לא ביולוגיות. יוצא מן הכלל היה INFLIXIMAB שאצל המשתמשים בו שיעור האשפוזים היה גדול יותר כמו גם שיעור הזיהומים ביחס ל ETANERCEPT ו ADALIMUMAB.יש לצין ששימוש בסיסי בסטרואידים הגביר את שיעור האשפוזים. עיקר הזיהומים היו דלקות ראה וזיהומי עור.

יש לציין שבסקר זה נמצא שיעור אבסולוטי גבוה יותר של זיהומים לעומת מחקרים קודמים.

בניסיון למצוא גורמי סיכון ספציפיים המעליםאת הסיגון לזיהומים זוהו חולי COPD, סכרתיים ומשתמשים בסטרואידים כבעלי סיכון אבסולוטי מוגבר לזיהומים אך באופן זהה בקבוצת מקבלי ה TNF לעומת קבוצת הביקורת.

השאלה תמשיך להטריד את הקהילה הריאומטולוגית. עם זאת יש באופן מצטבר מידה מסויימת של הרגעה בניסיון במספרים גדולים המדגים סיכון זהה בשימוש בנוגדי TNF לעומת אילו שאינם משתמשים בתכשיר.

להלן התייחסותו של ד”ר קמחי לידיעה הנוגעת לתמותה עקב מחלת ריאות אינטרסטיציאלית על-רקע דלקת מפרקים שגרונית:

זהו מאמר שבדק רטרוספקטיבית את התמותה ממחלת ריאות אינטרסטיציאלית הקשורה ב RHEUMATOID ARTHRITIS ( RA -ILD) לאורך מספר שנים ( 1988 עד 2004). הממצאים של המחקר הם שעל אף ירידה בתמותה הכוללת מ RA במהלך השנים חלה עלייה בתמותה ממחלת ריאות הקשורה ב    RA בנשים מעל גיל 65 ובגברים מעל גיל   75. גם ההימצאות הכללית של האבחנה של מחלת ריאות אינטרסטיציאלית הקשורה ל RA עלתה במהלך השנים הללו. המעניין הוא שבמקרים רבים של מחלת ריאות אינטרסטיציאלית של RA סיבת המוות שצויינה היתה מחלת הריאות עצמה או RA, בעוד שבהיעדר מחלת ריאות רק במיעוט המקרים צוין RA כסיבת המוות. התמותה בקרב חולים עם אבחנה של RA ILD גבוהה מזו של חולי RA ללא מחלת ראות.

חוזקו העיקרי של המאמר הוא במספר הגדול של פטירות שנסקרו  ( 40 מיליון), חסרונו העיקרי היה בהסתמכות על הכותרות לפי ICD. ההגדרה של RA_ILD אינה לגמרי ברורה וההתיחסות לרוב היא שאינה בעלת חשיבות קלינית. המאמר מציג את האפשרות שעלינו לבדוק טוב יותר את המשמעויות הקליניות של מחלה זו בקרב החולים אולי באופן אקטיבי. העשור האחרון שאינו מיוצג היטב במחקר זה הביא עימו שאלות רבות לגבי הקשר בין טיפול ביולוגי, שימוש תכוף במטוטרוקסט ו RA- ILD. רק מחקר פרוספקטיבי שיעסוק בשאלה זו כ END POINT יוכל לענות על טיב היחסים בין כל המשתנים הללו.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה