גם אם נדמה שילדים לא שמים לב למה שקורה בחדשות, החרדות של ההורים והשיח הכולל – הם שם, שומעים הכל וסופגים את תחושת המצוקה. בעקבות אירועי הסלמה ביטחוניים, כמו שאירעו לאחרונה בצפון, עלולים ילדים ובני נוער לחוות מצוקה נפשית ולהזדקק לסיוע והכוונה מהמבוגרים המשמעותיים בחייהם, בראש ובראשונה הורים, אך גם מורים, מדריכים, יועצי בית ספר ואחרים.

ד”ר מעיין זיסקינד מומחית בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מנהלת המרפאה לטיפול בנפגעי חרדה במרכז הרפואי זיו בצפת מסבירה כי חשיפה לאירוע מסכן חיים מעוררת תגובות פיזיות ורגשיות קשות, אולם חשוב לדעת כי מדובר בתגובות נורמליות לחלוטין למצב לא נורמלי. אצל מרבית האנשים תגובות אלו הולכות ודועכות תוך מספר ימים, והחזרה לשגרה מתרחשת באופן הדרגתי וטבעי. ואולם, ילדים ובני נוער מצויים בתהליך בניית הביטחון בסביבה ובעצמם  וניסיון החיים שלהם הנו קצר, לכן משאבי ההתמודדות שלהם מצומצמים יותר בהשוואה למבוגרים. “הורים מהווים לרוב עבור ילדיהם מקור לביטחון וכוח, ונקודת משען לגיבוש תפיסת עולמם המתפתחת”, אומרת ד”ר זיסקינד ומוסיפה: “התנהלות ההורים בעת מצבי משבר משפיעה על תגובת הילדים”.

הנה מספר טיפים להורים כיצד לסייע לילדיהם בהתמודדות עם מצבים מעוררי חרדה, דוגמת אירועי הסלמה ביטחוניים:
אין להכחיש או לשקר לילדים כאשר הם מתייחסים לתחושות המבוגרים, יהיו קשות אשר יהיו, יחד עם זאת, אין צורך להציף אותן במלוא עוצמתן, משמע: רצוי ולשדר מסר כמו: “המצב אמנם מדאיג (מרגיז, מדכדך, מפחיד…) אך ביחד נוכל להתגבר על הקשיים.
רצוי לשתף ילדים ובני נוער בהתנסויות דומות של ההורים מהעבר ובאופן בו התמודדו עמן בהצלחה.
תפקידם של הורים הוא לגלות רגישות וקשב לצורכי ילדיהם ולמצוא הזדמנויות להבין, להכיל ולתמוך בהם כשהם מביעים את תחושותיהם ומחשבותיהם, אולם מומלץ גם ליזום באופן אקטיבי דיאלוג ולא להמתין עד שהילד מעלה תהיות ושאלות בנוגע למצב.
כדאי מאוד ליזום דו-שיח עדין ומאפשר (Enabling), תוך שימוש בשאלות ישירות אך פתוחות, לדוגמה: במקום ‘האם האזעקות והדי הפיצוצים מפחידים אותך?’ עדיף לשאול: ‘כיצד אתה חש בנוגע לאזעקות והפיצוצים?’
בדומה למבוגרים, גם ילדים ובני נוער זקוקים למידע אודות המתרחש סביבם, על מנת שיוכלו לבנות תמונת עולם ברורה יותר ובכך להגביר את תחושת השליטה והביטחון העצמי. התהליך של יצירת מרחב בטוח לביטוי ודיאלוג, מעניק להורים הזדמנות להעריך את מידת הבנת ילדיהם אודות המתרחש ולספק להם במקביל מידע מהימן, המסייע לתקן תפישות מעוותות או מופרזות אודות המצב.
ולסיום, חשוב מאוד –  תגובות לאחר אירועים ביטחוניים, שאינן מתמתנות עם חלוף הזמן ואפילו מחריפות למרות ניסיונות של הרגעה וסיוע מצד הורים או אנשי חינוך, מצריכות פנייה לגורמים מקצועיים. בין התגובות שיש לשים לב אליהן: סיוטי לילה, מחשבות טורדניות, סירוב לחזור לשגרה כמו הליכה לבית הספר או לישון לבד, נתק רגשי, אבדן תיאבון, דיכאון, חוסר אנרגיה, התפרצויות בכי ותגובות סומטיות קשות כגון כאבים, התעלפויות, שלשולים וכד’.

מחקרים בארץ ובעולם קובעים כי תמיכה משפחתית וסולידריות חברתית הם מהחשובים במשאבי החוסן עבור כל אדם בכל גיל. נוכחות הורית מרגיעה ואווירה משפחתית תומכת, משדרים לילדים תחושה של ביטחון, מאפשרים פריקת עומסים רגשיים ומסייעים לגיבוש התפיסה הפנימית במצבי משבר. חשוב לציין כי כל תמיכה ושיח חייבים להתחשב בצרכי הילד, בגילו וברמת התפתחותו.

לפרטים נוספים- אלה דגן