קרדיולוגיה

מתן נוזלים בהנחיית זרימת שתן עשויה להפחית נזק כלייתי משנית להתערבות כלילית מילעורית (מתוך כנס TCT)

השימוש במערכת מתן נוזלים בהנחיית זרימת שתן במהלך התערבות כלילית מילעורית עשויה להפחית את הסיכון לנזק כלייתי חד משנית לחשיפה לחומר ניגוד בחולים בסיכון גבוה, כך עולה מתוצאות מחקר REMEDIAL III, שהוצגו במהלך כנס ה-Transcatheter Cardiovascular Therapeutics.

המחקר החד-מרכזי כלל 708 חולים ובמסגרתו חולקו המשתתפים לקבוצת ביקורת או לקבוצת התערבות, אשר כללה את מערכת RenalGuard עם קתטר פולי ששימש למדידת תפוקת שתן ומערכת אוטומטית לבקרת עירוי נוזלים. בתחילה ניתנו 250 מ”ל סליין ב-30 הדקות הראשונות ולפחות 0.25 מ”ג/ק”ג משקל גוף של Furosemide, לאחר מכן הועלה הקצב ההדרגתי של עירוי סליין להשגת קצב זרימת שתן של לפחות 300 מ”ל/שעה לפני הפרוצדורה, עם יעד תפוקה של 450 מ”ל/שעה במהלך הפרוצדורה.

הידרציה בהנחיית LVEDP (Left Ventricular End-Diastolic Pressure) החלה כשעה לפני ההתערבות הכלילית, עם יעד קצב עירוי שנקבע לפי יחס E/e’ ולאחר מכן לפי LVEDP במהלך הפרוצדורה וארבע שעות לאחר מכן.

החוקרים פנו לכל החולים שהיו מיועדים להתערבות כלילית מילעורית בארבעה מרכזים באיטליה, עם אבחנה של מחלת כליות כרונית, קצב פינוי גלומרולארי של עד 45 מ”ל/דקה, או חולים בסיכון גבוה לנזק כלייתי על-רקע חומר ניגוד על-פי מדד Mehrans’ Score של 11 נקודות ומעלה או מדד Gurm’s Score של מעל 7 נקודות.

נפח ההידרציה היה גבוה יותר משמעותית עם RenalGuard, בהשוואה לקבוצת הביקורת, בכל קטגוריה של LVEDP. יעד קצב זרימת שתן של לפחות 300 מ”ל/שעה הושג ב-95% מהחולים בקבוצת ההתערבות.

החוקרים מדווחים כי בקבוצת ההתערבות נרשמה ירידה יחסית של 46% בשיעור התוצא המשולב של נזק כלייתי על-רקע חומר ניגוד ובצקת ריאות חדה, בהשוואה להידרציה סטנדרטית בהנחיית LVEDP (5.7% לעומת 10.3%). השפעה זו, עם מספר נדרש לטיפול של 22 חולים, נבעה משיעור נמוך יותר של נזק כלייתי חד (5.7% לעומת 10%), כאשר גם מספר מקרי בצקת ריאות היה קטן יותר עם ההתערבות, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

גם בטיחות ארוכת-טווח הייתה לטובת קבוצת ההתערבות, עם מספר קטן יותר של אירועים חריגים מג’וריים לאחר חודש אחד (7.1% לעמת 12% מקרי תמותה, דיאליזה, נזק כלייתי ממושך, או בצקת ריאות חדה).

אירועים חריגים כללו שלושה חולים עם סיבוכים הקשורים בהחדרת קתטר פולי, אך שיעור דומה של היפרנתרמיה. מאחר ותועד שיעור גבוה יותר של היפוקלמיה עם המערכת (6.2% לעומת 2.3%, p=0.013), החוקרים מזהירים כי דרושה בקרה הדוקה של מאזן האשלגן במהלך הטיפול.

מתוך כנס TCT

לידיעה ב-MedPage Today

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה