טיפול בחוסמי בטא באי ספיקת לב, מלווה תפקוד ירוד של חדר שמאל –HFrEF, מוריד תמותה לאורך הזמן עד 35%.
השיפור נובע, בין היתר, בגלל השפעתם על דיכוי המערכת הניורו-סימפתטית. התרומה של הורדת קצב הלב HR, הוכחה כחשובה גם, אך בעיקר בקצב סינוס (NEGATIVE CHRONOTROPY). עדיין לא ברור אם יעילות ה BBL במטופלים אלה קשורה למינון מטרה מסוים, הורדת הדופק היחסית, או לדופק המושג בסיום. הדבר עוד פחות ברור במטופלים אלה בפרפור פרוזדורים AF– פרמננטי, השכיח באוכלוסייה זאת בשיעור של 20 עד 50%.
יש חשיבות קלינית למידע, כדי לתת מענה על הערכת המעקב והטיפול האופטימאלי, הדורש טיטרציה של מינון התרופה בהתאם לתגובה הפיזיולוגית.
מטרת המחקר הנוכחי לנתח את החשיבות הפרוגנוסטית של קצב הלב במטופלי –HFrEF מתוך כל המחקרים המבוקרים האקראיים RCT כפולי סמיות, אשר השוו טיפול BBL לעומת אינבו, כולל כל הטיפול האחר המומלץ באוכלוסייה זאת. קבוצת החוקרים בשם The Beta-Blockers in Heart Failure Collaborative Group בצעה מטה אנליזה זאת על סמך 11 מחקרים רלוונטיים אשר נבחרו, כאשר תוצא ראשוני היה תמותה כוללת לפי ניתוח סטטיסטי Cox proportional hazard ratios (HR) modeling. קצב הלב נמדד בתחילת כל אחד מהמחקרים וכ 6 חודשים לאחר הרנדומיזציה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!