במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בנשים עם סרטן שד מוקדם, חיובי ל-HER2, עם עדות למחלה פולשנית שארית לאחר השלמת טיפול ניאו-אדג’וונטי, הסיכון להישנות סרטן שד פולשני או תמותה היה נמוך במחצית עם טיפול אדג’וונטי במשטר T-DMI (Trastuzumab Emtansine, קדסיילה), בהשוואה ל- Trastuzumab (הרספטין) בלבד.
החוקרים השלימו מחקר בשלב 3, בתווית-פתוחה, שכלל נשים עם סרטן שד מוקדם, חיובי ל-HER2, עם עדות למחלה פולשנית שיירית בשד או בבית השחי בעת הניתוח, לאחר השלמת טיפול ניאו-אדג’וונטי שכלל טקסנים (עם או בלי אנתרציקלינים) ו-Trastuzumab. הנשים חולקו באקראי לטיפול אדג’וונטי במשטר T-DMI או Trastuzumab (14 מחזורים). תוצא הסיום העיקרי היה הישרדות ללא מחלה פולשנית.
מניתוח הביניים עלה כי מבין 1,486 הנשים שנכללו במחקר (743 בקבוצת T-DMI ו-743 בקבוצת הטיפול ב- Trastuzumab), מחלה פולשנית או תמותה תועדו ב-91 נשים בקבוצת T-DMI (12%) וב-165 נשים בקבוצת הטיפול ב- Trastuzumab (22%). השיעור המשוער של נשים ללא מחלה פולשנית לאחר שלוש שנים עמד על 88% בקבוצת T-DMI ועל 77% בקבוצת Trastuzumab.
הישרדות ללא מחלה פולשנית הייתה גבוהה יותר משמעותית בקבוצת T-DMI, בהשוואה ל- Trastuzumab (יחס סיכון למחלה פולשנית או תמותה של 0.50, p<0.001). הישנות מרוחקת כאירוע ראשון של מחלה פולשנית תועדה ב-10.5% מהנשים בקבוצת T-DMI וב-15.9% מאלו בקבוצת Trastuzumab.
נתוני הבטיחות תאמו לפרופיל הבטיחות הידוע של T-DMI, כאשר הטיפול ב-T-DMI לווה בשיעור גבוה יותר של אירועים חריגים, בהשוואה ל- Trastuzumab בלבד.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בעדיפות T-DMI על-פני Trastuzumab בלבד בנשים עם סרטן שד מוקדם וחיובי ל-HER2 עם עדות לשארית מחלה פולשנית לאחר השלמת טיפול ניאו-אדג’וונטי.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!