אונקולוגיה

האם ניתן לעמוד בעלות הטיפול התרופתי בסרטן בכלל ובמיאלומה נפוצה בפרט ? (ASCO , מדסקייפ)

אחד האירועים המרתקים שהתנהלו בכנס ASCO האחרון היה המושב בו התקיימה התדיינות (debate) בסוגיית היכולת של המטופלים לעמוד בעלויות הטיפול במיאלומה נפוצה.

ד”ר וינסנט רג’קומר , מהמחלקה להמטולוגיה במאיו קליניק, הציג את עמדתו בצורה בוטה ונחרצת.. “כשהעלות השנתית לטיפול במיאלומה נפוצה בתרופות החדשות מגיעה לבין 250-500 אלף $ התשובה מאוד ברורה” , טען , “בלתי אפשרי לעמוד בעלויות אלה.”

לדעתו הגורמים לעלויות ה”מטורפות” קשורות כמובן לעלות הפיתוח (שנעה בין 700 מיל’ $ ל-2 מיליארד $) , חומרת המחלות הגורמת לאנשים להיות מוכנים לשלם כל מחיר, והיכולת של התעשייה לדחות פקיעת תוקף פטנטים. בנוסף, בארה”ב מסיבות לא ברורות גורמים מבטחים כמו מדיקייר אינם יכולים לנהל מו”מ על מחירים מול החברות הפרמצבטיות, ויש הגבלות על יבוא.  וגורם נוסף וחשוב הוא לדעת רג’קומר האדישות ושוויון הנפש של הקהיליה הרפואית שלרבים ממנה יש קשרים עם התעשייה .

רג’קומר הציע גם כמה פתרונות : קביעת מחיר על בסיס ערך/תועלת טיפולית , חיוב גורמים כמו מבטחים מדיקייר לשאת ולתת עם חברות התרופות , אישור יבוא אישי של תרופות ועידוד תעשיות גנריות וביוסימיליריות להיכנס לתחום. בנוסף, הוא מאמין שניתן להוזיל את עלויות הפיתוח של תרופות חדשות באמצעות הקלות בתחום ניהול המחקרים הקליניים מצד ה-FDA .

לרג’קומר היו גם המלצות ספציפיות בתחום הטיפול במיאלומה נפוצה: הגבלת תקופת האחזקה של הטיפול ל-1-2 שנים במקום 10, והעדפה של השתלות מוח עצם שעשויות להיות חסכוניות יותר מחלק מהתרופות החדשות. בנוסף, יש לדעתו להוסיף שיקולים כלכליים גם להנחיות הקליניות, וההמלצות לגבי קווי הטיפול השונים צריכות לקחת בחשבון את היכולת לממן הטיפולים.

כמו כן, לדעתו, המחקרים הקליניים חייבים לכלול לא רק מדידת יעדי יעילות ובטיחות אלא גם עלות. כך למשל ייתכן שהפסקת טיפול או החלפתו בטיפול פחות יקר לתקופה של 2-3 שנים במטופלים עם מחלה שאריתית זניחה עשויה להיות עם אפקטיביות דומה אך בעלות נמוכה משמעותית מהמשך טיפול בתרופה יקרה.  

בנוסף לדעתו יש להתמקד בפיתוח של טיפולים בעלי יכולת ריפוי. טיפול כזה בשלב מוקדם מקצר את משך המחלה והטיפול וכמובן גם מפחית עלויות.

בנוסף, הוא קרא לאונקולוגים להתאחד ולפעול למען הפחתת מחירי התרופות. עם זאת, גם למטופלים יש תפקיד חשוב לדעת רגקומאר :”אם תרופה שבקושי עובדת למשך חודש או חודשיים יכולה להיות מתומחרת במחיר מרקיע שחקים, זה לא משהו שיש לקבל בשם החדשנות”.

מולו התיצב ב-debate ד”ר רפאל פונסקה מאריזונה אשר התמקד בעיקר בצורך בחדשנות וביכולת לאפשר המשך פיתוח טיפולים מתקדמים ומצילי חיים. ולכן לדעתו, התערבויות שיפגעו ביכולת החברות לממן פיתוחים אלה יפגעו בסופו של דבר בחדשנות וברפואה.  זה בעיקר חשוב ומשמעותי לדעת פונסקה במקרה של מיאלומה נפוצה שבה אנו מאוד קרובים להשגת ריפוי עבור מרבית החולים.

כמו כן פונסקה ציין שעלות התרופות מהווה עדיין כ-10% מכלל ההוצאה על הבריאות, כשבסרטן היא מגיעה ל-20% , ובמיאלומה ל-30%.

עם זאת, הוא טוען שהפחתת שיעור התמותה מסרטן ב-1% היא בעלת ערך כלכלי עצום לדורות הקיימים והעתידיים בארה”ב (הוא אף נקב מספר של 500 מיליארד $ ) ,  והנתונים האחרונים שפורסמו לאחרונה הראו שבין 2010 ל-2015 שיעור התמותה מסרטן ירד ב-1.5% (כלומר השיפור שווה 750 מיליארד $ לכלכלה האמריקאית), ולכן אפשר לאמר שהתוצאה נטו היא חיובית מבחינת המשק האמריקאי.  גם כשהוא מנתח את תחום המיאלומה מגיע פונסקה למסקנה שעל אף העלייה בעלות הטיפול מכ-36,000 $ לשנה ב-2004 ל-109,000 $ בשנת 2009 , אך מצד שני התמורה הכלכלית בשל העלייה בתוחלת החיים הניבה סכומים גדולים יותר.

בנוסף , פונסקה הציג נתונים לפיהם עלות ההשתתפות של המטופלים היא זניחה יחסית ושקיימת זמינות ויכולת לממש הטיפולים החדשים במיאלומה. (מטופלים עם ביטוח רפואי מקבלים החזרים, ואלה שאין להם יכולים לקבל ישירות מהיצרן או בעקיפין ממדיקייר)

לכן, לדעתו בפרספקטיבה רחבה הערך המתקבל מאותן תרופות יקרות לחברה הוא חיובי ומאפשר המשך פיתוח טיפולים חדשים ויעילים. הוא ממליץ לכן לא להרוס את השיטה הקיימת, עד שלא תהיה שיטה טובה יותר.

בהשוואה לאירופה , טען פונסקה שלמרות שיחס עלות הבריאות מסך התוצר בארה”ב כמעט כפול מזה שבאירופה (17% לעומת 10.9%) הרי שבעלות הטיפול בסרטן השיעורים די דומים (4.8% בארה”ב לעומת 4.9% באירופה), ואת זאת לדעתו אפשר לייחס לשימוש בתרופות החדשות שמפחיתות את היקף האישפוזים ועלות הטיפול בסיבוכים הקשורים לסרטן.

פיקוח והגבלת מחירים לדעתו עלולים לגרום לפגיעה מהותית בחדשנות ובפיתוח של תרופות חדשות ולכן פונסקה מזהיר מפני צעדים אלה. וכך גם לגבי פגיעה בזכויות הפטנט של התעשייה המפתחת תרופות חדשניות.

לכתבה במדסקייפ

הערת המערכת: כפי שהערנו כאן פעמים רבות, הפתרון צריך להתחיל מכך שבכדי שתרופה חדשה תקבל מימון ציבורי (כלומר תהיה ב”סל הבריאות” ומכוסה ע”י הביטוח הרפואי הממלכתי/בסיסי) אחד הקריטריונים החשובים שיש לאמץ הוא שיחס תוספת העלות שלה לתוספת התועלת שלה (במונחי שיפור בתוחלת ואיכות חיים) בהשוואה לטיפולים הקיימים כיום במסגרת הסל, אינו חורג מרף מקובל ומוסכם (למשל 50-100 אלף $ לתוספת של שנת חיים מתואמת איכות חיים (QALY) אחת). גישה כזו עשויה לגרום לכך שהתמחור המוצע מצד התעשייה יהיה רציונלי וסביר יותר מלכתחילה. רק במקרה של תרופת יתום ניתן לחרוג ולהגדיר סף גבוה יותר משמעותי.    

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה