מסקר שנערך לפני דיון במהלך הכנס השנתי מטעם ה-ASBMR (American Society for Bone and Mineral Research) עלה כי 72% מהרופאים המטפלים במחלות עצם הסכימו עם הסברה כי טיפולים לאוסטיאופורוזיס מלווים בשיפור שיעורי התמותה. עם זאת, לאחר הדיון, 56% מהנשאלים הסכימו עם טענה זו.
מצד אחד, ד”ר סטיבן קאמינגס, מאוניברסיטת קליפורניה, טען כנגד הסברה כי טיפולים אלו מלווים בהפחתת שיעורי התמותה. מנגד, ד”ר רולנד שפרולה מליון הציג מספר מחקרים שתמכו בטענתו כי תרופות לאוסטיאופורוזיס אכן מלוות בשיעורי תמותה נמוכים יותר.
ד”ר שפרולה פתח בדבריו וציין את הקשר הבולט בין תרופות לאוסטיאופורוזיס ובין תמותה נמוכה יותר במחקר Dubbo Osteoporosis Epidemiology Study של גברים ונשים בגילאי 60 שנים ומעלה. הישרדות החולים לאחר שבר הייתה טובה יותר אם קיבלו טיפול לאוסטיאופורוזיס. במחקר האפידמיולוגי הזה, בגברים מעל גיל 70 נרשמה ירידה של כ-70% בתמותה. מנגד, ייתכן כי ישנה הטיית מטופל בריא, כאשר החולים שנטלו את התרופות היו בריאים יותר, או ככל הנראה בסיכוי קטן יותר לדלג או להפסיק את הטיפול התרופתי.
עם זאת, במחקר HORIZON Recurrent Fracture Trial, החוקרים מצאו כי עירוי שנתי של Zoledronic Acid לאחר תיקון שבר ירך לווה בהפחתת שיעור שברים קליניים חדשים ושיפור של 28% בהישרדות החולים.
במטה-אנליזה דווח על ירידה של 11% בשיעורי התמותה עם טיפול לאוסטיאופורוזיס. חולים אלו היו מבוגרים יותר ותשושים יותר עם אוסטיאופורוזיס שהיו בסיכון גבוה לשברים. במטה-אנליזה אחרת דווח על ירידה של 10% בתמותה בחולים עם אוסטיאופורוזיס שטופלו בביספוספנטים.
מנגד, ד”ר קאמינגס טען כי במידה והטיפולים אכן מפחיתים תמותה, אזי יש להמליץ עליהם למבוגרים להפחתת תמותה, ללא תלות בסיכון לשברים או להוסיף אותם לאספקת המים. בכדי לקבוע אם טיפולים לאוסטיאופורוזיס מלווה בשיפור תמותה יש להשלים מחקרים אקראיים ומבוקרים, שכן מחקרים תצפיתיים עשויים לכלול ערפלנים לא-ידועים.
ד”ר קאמינגס ציין כי מטה האנליזה שהוזכרה כללה 61 מחקרים להערכת ביספוספנטים 32 להערכת ממאירות, 22 להערכת אוסטיאופורוזיס ושבעה מחקרים להערכת מחלות אחרות ו-16 מהמחקרים לא כללו קבוצת פלסבו. נתונים אחרים היו מבוססים על ניתוח משני של עשרה מחקרים להערכת ביספוספנטים לאוסטיאופורוזיס והדגימו מובהקת גבולית מבחינת התמותה. ד”ר קאמינגס ציין כי התוצאות שהוצגו בכנס ממטה-אנליזה קפדנית יותר של 24 מחקרים שהושלמה ע”י הקבוצה שלו הדגימה כי טיפול בביספוספנטים לאוסטיאופורוזיס לא הפחית תמותה. לכן, הסיכום שלו היה כי אין מספיק עדויות בכדי לקבוע כי תרופות אלו משפרות הישרדות.
מאחר ולאחר הדיון חלה ירידה בשיעור הרופאים שהאמינו כי טיפולים אלו מלווים בהפחתת שיעורי התמותה, נראה כי ד”ר קאמינגס היה משכנע מאוד בהטלת ספק באשר לחוזק העדויות שתמכו בסברה זו. הירידה בשיעורי התמותה במהלך המעקב בשתי מטה-אנליזות של מחקרים אקראיים ומבוקרים הייתה בקושי מובהקת סטטיסטית. במטה-אנליזה עדכנית יותר שנערכה ע”י הקבוצה שלו, החוקרים לא מצאו תועלת הישרדותית לטיפול בביספוספנטים.
בסופו של דבר, למעלה ממחצית מהנשאלים בקהל עדיין סברו כי הטיפול לאוסטיאופורוזיס מלווה בשיפור תמותה. למרות שייתכנו ערפלנים שלא נלקחו בחשבון, יש המאמינים כי קיים קשר בין הטיפול ובין הפחתת תמותה.
ד”ר שפרולה מסר כי למרות שמספר מחקרים תצפיתיים הדגימו תועלת רבה לטיפול בביספוספנטים בכל הנוגע לתמותת החולים, יש להעדיף מחקרים אקראיים ומבוקרים מאחר ואלו פחות מוטים וממחקרים אלו עולה כי מדובר בתועלת קטנה בלבד. הטיפול התרופתי ניתן בכדי למנוע שברים, זו ההתוויה למתן תרופות אלו, אך הטיפול עשוי להיות מלווה בתועלת קטנה נוספת בדמות הפחתת תמותה. התועלת על התמותה לפי ד”ר שפרולה הינה
ככל הנראה סביב 10%.
מתוך כנס ה-ASBMR
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!