כ-15% מחולי אוסטיאופורוזיס המפסיקים זמנית את הטיפול בביספוספנטים בעקבות המלצה לחופשה טיפולית (Drug Holiday) סובלים משברים במהלך פרק זמן זה, כאשר שיא הסיכון לשברים תואר במהלך השנה הרביעית והחמישית להשהיית הטיפול התרופתי, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Endocrine Practice.
החוקרים זיהו 401 חולים, כולל 37 נשים ו-30 גברים עם אוסטיאופניה או אוסטיאופורוזיס, אשר החלו חופשת טיפול מביספוספנטים בין 2004-2013. משך הטיפול הממוצע בביספוסנטים לפני החופשה הטיפולית עמד על 6.34 שנים, עם טווח שנע בין שישה חודשים ועד 30 שנים.
מבין המשתתפים הללו, 62 חולים (15.5%) אובחנו עם שבר במהלך החופשה הטיפולית, ולמרות ששיעורי ההיארעות השנתיים של שברים נעו בין 3.7% ועד 9.9% במהלך שש השנים, שיא היארעות שברים תועד בשנה הרביעית (9.9%) והחמישית (9.8%) לחופשה הטיפולית.
הגורמים המשמעותיים ביותר שנקשרו עם שברים במהלך החופשה הטיפולית כללו מדד בסיסי נמוך יותר של צפיפות עצם בצוואר ירך באלו שסבלו משבר (0.75 לעומת 0.79 גרם/סמ”ר) וכן מדדי T-score נמוכים יותר (2.13- לעומת 1.78-). למעשה, עבור כל ירידה של יחידה אחת במדדי T-Score בצוואר הירך, הסיכויים לשבר עלו ב-37%.
החוקרים מדווחים כי לא זוהו הבדלים מובהקים סטטיסטית בגיל החולים הממוצע בין אלו עם ובלי שברים, וכן לא זוהו הבדלים בין הקבוצות בסוג התכשיר שניתן לפני החופשה הטיפולית, כאשר 61% טופלו ב-Alendronate, 34% טופלו ב-Risedronate, 13% ב-Ibandronate ו-6.9% טופלו ב-Zoledronic Acid. כל החולים שברו לטיפול בביספופסנטים לאחר השבר.
השברים הנפוצים במהלך החופשה הטיפולית היו שברי שורש כף יד, כף רגל, צלעות וחוליות; החוקרים מציינים כי חולה אחד פיתח נמק של עצם הלסת לאחר כישלון החלמה של טיפול שורש כ-18 חודשים לאחר הפסקת הטיפול בביספוספנטים.
לאור ממצאי המחקר, החוקרים מדגישים כי יש לבחון את התועלת של חופשה טיפולית, אל מול הסיכונים הכרוכים בהפסקת הטיפול.
Endocrine Pract. 2018;24:163-169
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!