משפחה

כל התרופות ממשפחת ה-NSAIDs שנבדקו במחקר, כולל הנפרוקסן, קשורות לסיכון מוגבר לאוטם שריר הלב (BMJ)

השימוש ב-NSAIDs , לרבות נפרוקסן, הנחשב ע”י כמה כבטוח ביותר בקבוצה זו, קשור בסיכון מוגבר מובהק לאוטם שריר הלב (MI) , כך עולה ממטה-אנליזה ברמת מטופלים.

האנליזה הראתה שהסיכון המוגבר ל-MI הופיע כבר בשבוע הראשון לשימוש ב- NSAIDs וככל שהמינון היה גדול יותר, כך גם הסיכון.

החוקרים מציינים שעל אף שנראה היה שרמת הסיכון המוגבר ל-MI פוחתת לאורך זמן, הממצאים אינם חד משמעיים מספיק באשר לשימוש ארוך יותר.

עם זאת, החוקרים מציינים שעבור מרבית המטופלים העלייה בסיכון היא מאוד נמוכה, כך שעבור “אנשים ממוצעים” בדרגות סיכן שונות ל-MI , ההשפעה של NSAIDs היא בסד”ג של 1% לכל שנה, כלומר מבין 100 מטופלים באופן קבוע ב- NSAIDsיתרחש אירוע MI נוסף בשנה.

במחקר הנוכחי בחרו המחברים מחקרים מתאימים לאחר חיפוש אלקטרוני ותוך שימוש במאגרי מידע לאומיים ממס’ מדינות לרבות פינלנד, מחוז קוויבק ואנגליה.

החוקרים ביצעו מטה-אנליזה אינדבדואלית למטופל (IPD) שנועדה לחקות את התכנון של מחקר רחב, פרגמטי ואקראי. החוקרים מסבירים שבאופן כללי, מטה אנליזה מסוג IPD מאפשרים הכללה גדולה יותר מאשר מחקרים קליניים ומייצגים טוב יותר את ה”עולם האמיתי” עבור בחינה של תופעות לוואי.

התרופות שנבחנו במחקר הנוכחי כללו סלקוקסיב, דיקלופנאק, איבוברופן , נפרקוסן ורופקוקסיב (ויוקס עד להוצאת התרופה משימוש) .

בסה”כ נכללו במטה-אנליזה 61,640 מקרים של MI , ו-385,303 מקרי ביקורת עבור 446,763 מטופלים.

ע”י שימוש בגישה סטטיסטית באיסיאנית , אשר מצביעה על הסתברויות, החוקרים הישוו את הסיכון היחסי ל-MI אקוטי עבור שימוש בעבר, שימוש נוכחי ו-5 קטגוריות של מינונים/תקופות עבור שימוש נוכחי ב-NSAIDs בשנה שלפני מועד האירוע, עבור כל מחקר ועבור ריכוז הנתונים הכללי.

בסה”כ , עבור שימוש נוכחי ב-NSAIDs , הסיכון המוגבר ל-MI בהשוואה לאי שימוש בתרופות אלה היה בין 20%-50% . המחברים מעירים שהעלייה המובהקת בסיכון בשימוש נוכחי נמצא עבור כל ה-NSAIDs המסורתיים, לרבות נפרוקסן. הסיכון ל-MI אקוטי עבור סלקוקסיב לא היה גדול יותר מזה של התרופות הוותיקות יותר בקבוצה.

היארעות מהירה של MI נמצאה כאמור באופן מפתיע כבר בשבוע הראשון של השימוש ב-NSAIDs . בתקופה זו, ההסתברות לסיכון מוגבר (סיכון יחסי מעל 1.0) הייתה גדולה מ-90% עבור כל ה-NSAIDs , של 92.4% לסלקוקסיב, 97.3% לאיבוברופן, 98.6% לדיקלופנאק ו-98.8% לנפרוקסן ורופקוקסיב.

בטבלה הבאה מוצג הסיכון (והרווח בר סמך ב-95% התסברות) ל-MI אקוטי לתרופות השונות בקבוצה






















NSAID


סיכון יחסי


Celecoxib


1.24 (0.91 – 1.82)


Ibuprofen


1.48 (1.00 – 2.26)


Diclofenac


1.50 (1.06 – 2.04)


Naproxen


1.53 (1.07 – 2.33)


Rofecoxib


1.58 (1.07 – 2.17)

שימוש במינונים גדולים יותר היה קשור לסיכון מוגבר יותר. שימוש לאורך 8-30 יום במינונים גבוהים יותר היה מזיק במיוחד במשתמשי איבוברופן (מעל 1200 מ”ג ליום) , נפרוקסן (מעל 750 מ”ג ליום), ורופקוקסיב (מעל 25 מ”ג ליום) .

עם זאת, שימוש ממושך יותר באופ כללי לא היה קשור להסתברות גבוהה יותר לסיכון מוגבר ל-MI . החוקרים מסתייגים מנתון זה מכיוון שלא היה מעקב אחר אוטמים חוזרים.

החוקרים מסכמים כי יש מקום להגביר גם מודעות של מטופלים לסיכון המוגבר הקשור לשימוש בתרופות אלה שכן חלק מהם ניתן לרכישה ללא מרשם (OTC) .

BMJ. Published online May 3, 2017. Abstract

לכתבה במדסקייפ

הערת המערכת: כפי שמציינים החוקרים ל”אדם הממוצע” העלייה בסיכון קטנה יחסית. נראה שתשומת הלב ובחינה של הבחירה ב- NSAIDs צריך להינתן בעיקר למטופלים עם סיכון קרדיווסקולרי מוגבר ממילא (מבוגרים, שמנים, עם יתר לחץ דם, היפרליפדמיה, חוסר פעילות גופנית, רמת סטרס גבוהה וכד’) , הגברת ניטור אחר משתמשים בתרופות אלה במהלך החודש הראשון להתחלת הטיפול וכמובן העדפת המינון הנמוך ביותר האפשרי.  

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה