טיפול ממושך באופיואידים לאחר התערבות ניתוחית הינו סיבוך נפוץ יותר ויותר בטיפול בתר-ניתוחי במטופלים אלו, כך עולה מנתונים חדשים, שפורסמו במהלך חודש אפריל בכתב העת JAMA Surgery.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לקבוע את ההיארעות של טיפול ממושך באופיואידים לאחר ניתוח מינורי ומג’ורי. הם התבססו על מאגר תביעות ביטוח בין השנים 2013-2014 וזיהו מבוגרים בארצות הברית בגילאי 18-64 שנים ללא שימוש באופיואידים במהלך השנה שקדמה לניתוח. בקרב מטופלים שניפקו מרשם לאופיואידים סביב הניתוח, החוקרים חישבו את ההיארעות של שימוש ממושך באופיואידים במשך למעלה מ-90 ימים בקרב חולים שלא טופלו באופיואידים לפני פרוצדורות מינוריות ומג’וריות.
התוצא העיקרי היה שימוש ממושך באופיואידים, שהוגדר כניפוק מרשם לאופיואידים בין 90 ועד 180 ימים לאחר ההתערבות הניתוחית.
36,177 מטופלים ענו על קריטריוני המחקר, כולל 29,068 (80.3%) לאחר פרוצדורות מינוריות ו-7,109 לאחר פרוצדורות מג’וריות. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 44.6 שנים, וכלל בעיקר נשים (66.1%).
שיעור הטיפול הממושך באופיואידים היה דומה בשתי הקבוצות ונ ע בין 5.9% ועד 6.5%. להשוואה, ההיארעות במדגם ביקורת של משתתפים שלא נותחו עמדה על 0.4% בלבד.
גורמי סיכון בלתי-תלויים שנקשרו עם טיפול חדש וממושך באופיואידים כללו שימוש בטבק לפני ניתוח (יחס סיכויים מתוקן של 1.35), שימוש באלכוהול וחומרים אסורים (יחס סיכויים מתוקן של 1.34), הפרעות מצב רוח (יחס סיכויים מתוקן של 1.15), חרדה (יחס סיכויים מתוקן של 1.25) והפרעות כאב לפני הניתוח (כאבי גב: יחס סיכויים מתוקן של 1.57; כאבי צוואר: יחס סיכויים מתוקן של 1.22; דלקת מפרקים: יחס סיכויים מתוקן של 1.56; וכאב מרכזי: יחס סיכויים מתוקן של 1.39).
החוקרים מסכמים וכותבים כי שימוש חדש וממושך באופיואידים לאחר ניתוח הינה תופעה נפוצה, ללא הבדל משמעותי בין ניתוחים מינוריים ומג’וריים, אך נקשר עם הפרעות התנהגות וכאב.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!