במאמר שפורסם בשנת 2013 בכתב העת BMJ דיווחו חוקרים מבריטניה כי מנתונים שהיו בידם עלה כי הסיכון הכולל לאירוע תרומבואמבוליזם ורידי ראשון בנשים הרות היה גבוה יותר במהלך אשפוז לבית חולים שלא לצורך לידה, כאשר הסיכון הנ”ל נותר גבוה יותר משמעותית במהלך 28 הימים לאחר השחרור מבית החולים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תרומבואמבוליזם ורידי הינו אחד הגורמים המובילים לתמותה אימהית במדינות מפותחות. אשפוז לבית חולים עשוי להיות גורם הסיכון החשוב ביותר באוכלוסיה זו, כאשר לוקחים בחשבון כי באוכלוסיה הכללית הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי במהלך אשפוז גבוה יותר מפי מאה.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הפוטנציאל למנוע אירועי תרומבואמבוליזם ורידיים במהלך ולאחר אשפוז לפני לידה בנשים הרות. לצורך כך, החוקרים השלימו מחקר עוקבה שהתבסס על נתוני Clinical Practice Research Datalink ו-Hospital Episode Statistics באנגליה. מדגם המחקר כלל 206,785 נשים בגילאי 15-44 שנים, עם לפחות הריון אחד בין 1997-2010.

התוצא העיקרי של המחקר היה הסיכון לאירוע תרומבואמבולי ורידי ראשון בנשים הרות, אשר אושפזו לבית החולים למשך לפחות יממה, שלא למטרת לידה או בשל תרומבואמבוליזם ורידי. הסיכון חושב על-בסיס השיעור האבסולוטי של תרומבואמבולזים ורידי והשוואת שיעורים אלו עם אלו שתועדו במהלך תקופת המעקב ולא היו על-רקע אשפוז לבית החולים.

מהתוצאות עולה כי אשפוז לבית החולים בזמן ההיריון לווה בסיכון מוגבר לתרומבואמבוליזם ורידי (שיעור אבסולוטי של 1,752 מקרים ל-100,000 שנות-אישה; יחס שיעורי היארעות של 17.5, רווח בר-סמך 95% של 7.69-40.0) בהשוואה לשיעור שתועד מחוץ לבית החולים.

שיעור אירועי תרומבואמבוליזם ורידיים היה גבוה גם במהלך 28 הימים לאחר השחרור מבית החולים (שיעור אבסולוטי של 676 מקרים ל-100,000 שנות-אישה;, יחס שיעורי היארעות של 6.27, רווח בר-סמך 95% של 3.74-10.5). שיעור המקרים במהלך ולאחר האשפוז יחדיו היה הגבוה ביותר בטרימסטר השלישי להיריון (שיעור אבסולוטי של 961 מקרים ל-100,000 שנות-אישה; יחס שיעורי היארעות של 5.57, רווח בר-סמך 95% של 3.32-9.34) ובאלו בגילאי 35 שנים ומעלה (1,756 מקרים ל-100,000 שנות-אדם; יחס שיעורי היארעות של 21.7, רווח בר-סמך 95% של 9.62-49.0).

בעוד שהשיעור האבסולוטי בתקופה המשולבת היה הגבוה ביותר באלו ששהו באשפוז במשך לפחות שלושה ימים (שיעור אבסולוטי של 1,511 מקרים ל-100,000 שנות-אישה; יחס שיעורי היארעות של 12.2, רווח בר-סמך 95% של 6.65-22.7), תועדה עוד עליה של פי ארבע (שיעור אבסולוטי של 558 מקרים ל-100,000 שנות-אישה; יחס שיעורי היארעות של 4.05, רווח בר-סמך 95% של 2.23-7.38) בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי באלו שאושפזו למשך פחות משלושה ימים.

החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מעידים עלה עליה של פי שש בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי במהלך 28 הימים לאחר שחרור מבית החולים. הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי במהלך אשפוז ולאחר השחרור נותר גבוה פי 22 ופי שמונה, בהתאמה, גם בנשים ללא גורמי סיכון לסיבוך זה. לאור זאת, הם מוסיפים כי נשים הרות עשויות להיות בסיכון גבוה לתרומבואמבוליזם ורידי במהלך אשפוז ולאורך 28 ימים לאחר השחרור, בפרט במקרים של אשפוז ממושך בבית החולים. מניתוח פוסט-הוק של הנתונים עלה סיכון גבוה יותר לתרומבואמבוליזם ורידי בנשים הרות בגילאי 35 שנים ומעלה. ממצאים אלו תומכים בהנחיות ה-NICE (National Institute of Clinical Excellence) בנוגע לטיפול מניעתי במאושפזים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על סיכון מוגבר לאירוע תרומבואמבולי ורידי ראשון בנשים הרות בזמן אשפוז וזמן קצר לאחר השחרור מבית החולים. הם ממליצים לשקול בזהירות את הצורך במתן טיפול מניעתי לאוכלוסיה זו. 

BMJ 2013; 347:f6099

הערת המערכת : לאחרונה פרסמנו את ההנחיות העדכניות של ה-ASH לפיהן במצבים שבהם יש מקום לטיפול פרמקולוגי מניעתי יש להעדיף שימוש ב-LMWH ע”פ UFH, כאשר במצב היריון ה-LMWH הוא נוגד הקרישה היחיד המומלץ.