VTE=venous thromboembolism

מטופלים ב- rivaroxaban (קסרלטו) עם החמרה בתפקוד הכלייתי היו בסיכון נמוך יותר לשבץ ותסחיפים אמבוליים בהשוואה לוורפרין , וללא עליה בסיכון לדימומים (Circulation)

מתוצאות מחקר חדש מ-Circulation עולה כי מבין המטופלים בנוגדי קרישה עם החמרה בתפקוד הכלייתי , אלו שטופלו ב- rivaroxaban(קסרלטו, באייר) הי בסיכון נמוך יותר לשבץ ותסחיפים אמבוליים בהשוואה למטופלים בוורפרין (קומדין) ללא עליה בתוצא המשולב של דימומים. 

ברקע מסבירים החוקרים כי למרות האימוץ המהיר של התרופות נוגדות הקרישה החדשות עדיין לא ידוע אם קיים הבדל ביעילותן במטופלים עם הרעה בתפקוד הכלייתי (WRF) בהשוואה לוורפרין. מטרת המחקר הייתה לקבוע אם יעד היעילות המרכזי (שבץ או תסחיף סיסמטמי) ומדד הבטיחות (דימום מג’ורי ודימום לא מג’ורי רלבנטי מבחינה קלינית) כפי שנבחנו במחקר ה- ROCKET AF(ר”ת של Rivaroxaban Once-Daily, Oral, Direct Factor Xa Inhibition Compared With Vitamin K Antagonism for Prevention of Stroke and Embolism Trial in Atrial Fibrillation trial) שונים בין משתתפים עם WRF הנוטלים ריברוקסבן לבין אלה שנוטלים וורפרין.

לאחר שמטופלים ללא מדידת מעקב אחת לפחות של קריאטינין הוצאו מהאנליזה (1,624 מטופלים) בחנו החוקרים את הנתונים של שאר המטופלים (12,612 מטופלים), אשר הוקצו באופן אקראי לקבלת ריברוקסבן או וורפרין במינון מותאם.

מטופלים שפיתחו WRF תוך כדי הטיפול (ירידה של מעל 20% מהמדידה של פינוי קריאטינין בכל נקודת זמן לאורך המחקר) הוערכו על בסיס תלוי זמן כמשתנה מסביר במודל סיכון יחסי מסוג Cox .

החוקרים מציינים כי מאפייני הבסיס היו דומים באופן כללי בין המטופלים עם תפקוד כלייתי יציב (9,292 מטופלים) ומטופלים עם WRF (3,320 מטוופלים).

שיעורי השבץ או תסחיפים סיסטמיים, אוטם שריר הלב ודימומים היו דומים גם כן, אך מטופלי WRF חוו שיעור גבוה יותר של מוות על רקע ווסקולרי בהשוואה לאלה עם תפקוד כלייתי יציב (2.21 לעומת 1.41 אירועים לכל 100 שנות מטופל, ; P=0.026) .

מטופלי WRF שהוקצו אקראית לקבלת ריברוקסבן היו עם שיעור מופחת של אירועי שבץ או תסחיפים סיסמטמיים בהשוואה לאלה שהוקצו לוורפרין (1.54 אירועים בהשוואה ל-3.25 אירועים לכל 100 שנות מטופל) , תוצאה שלא נצפתה בקרב המטופלים עם תפקוד כלייתי יציב שהוקצו לקבלת ריברוקסבן (עם P=0.050 לאינטרקציה) .

החוקרים מדגישים כי לא היה הבדל בשיעור הדימומים המג’וריים או דימומים לא מג’וריים רלבנטיים מבחינה קלינית מבין מטופלי WRF שהוקצו אקראית לוורפרין בהשוואה לריברוקסבן.

החוקרים מסכמים כי מבין המטופלים עם WRF תוך כדי הטיפול, ריברוקסבן היה קשור לשיעורים נמוכים יותר של שבץ ותסחיפים סיסטמיים בהשוואה לוורפרין, ללא עליה בשיעור הדימומים (מג’וריים ולא מג’וריים רלבנטיים מבחינה קלינית).

Circulation.2016 Jul 5;134(1):37-47

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה