גורמי הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי משתנים לפי סוגי טראומה שונים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש ספטמבר בכתב העת JAMA Surgery. לאור ממצאי המחקר, החוקרים ממליצים לקחת בחשבון נתונים אלו בקביעת הגישות למניעת אירועים תרומבואמבוליים.
במסגרת המחקר עקבו החוקרים אחר 813 חולים לאחר חבלה קהה ו-324 חולים לאחר חבלה חודרת, שאושפזו למרכז רפואי אחד במיאמי בין 1 באוגוסט, 2011 ועד 1 בינואר, 2015.
המשתתפים השלימו בדיקת אולטרה-סאונד דופלקס של ורידי הגפיים התחתונות כל שבוע, תוך טיפול כימי ומכאני למניעת תרומבואמבוליזם ורידי.
בתחילת המחקר, לחץ הדם הסיסטולי הממוצע, משך האשפוז ושהות ביחידת טיפול נמרץ, מדד ISS (Injury Severity Score) ו-Greenfield Risk Assessment Profile Score היו כולם גבוהים יותר באלו לאחר חבלה קהה. מדד Glasgow Coma Scale הממוצע היה נמוך יותר משמעותית.
החוקרים לא מצאו הבדלים משמעותיים בשיעורי תרומבואמבוליזם ורידי בין שתי הקבוצות. בחולים לאחר חבלה קהה תועד שיעור כולל של 9%, עם שיעור פקקת ורידים עמוקים של 6.6% ושיעור תסחיף ריאתי של 2.7%, בעוד שבחולים לאחר פציעה חודרת תועד שיעור אירועים תרומבואמבוליים כולל של 9.6%, עם שיעור פקקת ורידים עמוקים של 7.7% ושיעור תסחיף ריאתי של 2.5%.
מניתוח סטטיסטי עלה כי גורמים מנבאים בלתי-תלויים לתרומבואמבוליזם ורידי בחולים לאחר חבלה קהה כללו ארבעה עירויים ומעלה, מדד Glasgow Coma Scale של פחות מ-8 ושבר באגן. מנגד, באלו לאחר פציעה חודרת, מניתוח הנתונים עלה כי גורמי סיכון בלתי-תלויים כללו תיקון ו/או קשירת פגיעה בכלי דם, מדד Abbreviated Injury Score לבטן של 2 ומעלה וגיל בטווח 40-59 שנים.
לסיכום, מהנתונים עלה כי עירויי דם, מצב נוירולוגי ושבר אגן הם הגורמים החשובים ביותר במקרים של חבלה קהה, בפרט היקף העירויים. בינתיים, בחולים עם חבלה חודרת, פגיעה בכלי דם, נזק בטני חמור וגיל צעיר יותר היו הגורמים החשובים ביותר.
JAMA Surgery. Published online September 28, 2016
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!