רמות נמוכות יותר של מגנזיום בעת האשפוז לבית חולים בשל דימום תוך-מוחי מלוות בנפח וגדילה משמעותיים יותר של ההמטומה, כמו גם תוצאות תפקודיות גרועות יותר לאחר שלושה חודשים, ממצאים המרמזים לחשיבות מגנזיום בקרישה והמוסטאזיס, כך טוענים חוקרים במאמר חדש, שפורסם בכתב העת Neurology.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות 290 חולים שפנו לבית חולים בין נובמבר 2006 ועד מרץ 2016 בתמונה של דימום תוך-מוחי ספונטאני. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 65 שנים, ריכוז מגנזיום הממוצע בדמם עמד על 2.0 מ”ג/ד”ל.
לאחר ניתוח רב-משתני לגורמים דוגמת גיל, מין, מיקום המטומה וזמן מהופעה ועד בדיקת CT, החוקרים מצאו כי בחולים עם רמות מגנזיום נמוכות יותר תועד סיכוי גבוה יותר משמעותית לנפח המטומה גדול יותר בעת ההתייצגות הראשונית, כמו גם גדילה גדולה יותר של ההמטומה ונפח סופי גדול יותר.
בנוסף, בקרב אלו שהתייצגו בתוך שש שעות מהופעת התסמינים (175 חולים, 60%), זוהה קשר בין רמות מגנזיום נמוכות יותר באשפוז ובין תוצאות תפקודיות גרועות יותר לאחר שלושה חודשים (p=0.01) לאחר תקנון לגיל, מדד גלאזגו בעת האשפוז, נפח המטומה ראשוני וזמן מהופעת תסמינים עד לבדיקת CT.
החוקרים מציינים כי חסר סידן הוצע בעבר כמנגנון אפשרי המשחק תפקיד בקרישה והפרעה בתפקוד טסיות, העלולים להביא להחמרה בתוצאות לאחר דימום תוך-מוחי והממצאים החדשים מרמזים כי מגנזיום עשוי לשחק תפקיד חשוב עוד יותר.
Neurology. Published online August 22, 2017
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!