צפייה ממושכת בטלוויזיה קשורה לסיכון מוגבר לתמותה, לרבות תמותה קרדיווסקולרית, אשר עשויה להיות מוסברת בשל עלייה בסמנים דלקתיים, כך עולה ממחקר עוקבה בריטי חדש.
תוצאות המחקר שפורסמו ב- Atherosclerosis מדגימות לראשונה שיותר מ-15% מהקשר בין תמותה וצפייה מוגברת בטלוויזיה ניתנים להסבר בשל העליה ב-CRP ורמות פיברינוגן.
החוקרים מציינים שמחקרים קודמים קשרו בין ישיבה ממושכת קשורה לביטוי גנים עם תגובות דלקתיות. במחקר הנוכחי, פיברינוגן היה גורם החיזוי החזק ביותר לתמותה, והוא עשוי להיות רלבנטי גם לסיכון מוגבר למצבים ווסקולריים, בעיקר פקקת ורידים (VTE) .
בעוד שהמחברים מציינים שמבנה המחקר אינו מאפשר קשר להניח קשר סיבתי בין צפייה בטלוויזיה והביומרקרים שנמדדו , אנליזות קודמות של אותה קבוצת עוקבה חושפות קשר פרוספקטיבי בין צפייה בטלויזיה ושינויים בסמנים דלקתיים.
החוקרים מציינים שהאנליזות שלהם תומכות שהקריטריון המתווך העיקרי, החשיפה לטלוויזיה, היה קשור אם ביומרקרים (מתווכים פוטנציאליים), אשר היוו גורם חיזוי לתמותה, והחשיפה היוותה גורם חיזוי לתמותה, אשר נמצאה מובהקת גם לאחר התאמות.
במחקר הנוכחי, על רקע אנליזות קודמות שבהן לא נמצאה עקביות בין צפייה בטלוויזיה וגורמי סיכון דלקתיים ומטבוליים, החוקרים עקבו אחר 8,451 משתתפים שנכללו בקבוצת העוקבה ELSA (ר”ת של English Longitudinal Study of Ageing ) שהייתה בגיל ממוצע של 64.8 שנים.
המשתתפים דיווחו על משך הצפייה בטלוויזיה ב-4 מחזורים בשנים 2008-2009 וכן נשאלו באשר לרמות הפעילות הגופנית שלהם. בנוסף, הם נשאלו גם על הרגלי עישון, מחלות כרוניות וסימפטומיים דכאוניים.
בנוסף נאספו נתוני לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי, דגימות דם נותחו עבור ביומרקרים דלקתיים ומטבוליים, וכמובן מעקב אחר דיווחי תמותה בקבוצת העוקבה.
החוקרים מדווחים כי מצאו שרמות גבוהות של צפייה בטלוויזיה , שהוגדרו כמעל 6 שעות ליום, דווחו ע”י 29.1% מהמשתתפים. בהשוואה לאנשים שצפו פחות בטלוויזיה , הם נטו יותר להיות נשים ומעשנים, רמות פעילות גופנית נמוכה יותר, יותר תחלואה כרונית, דכאון, ואי תפקוד.
משתתפים שדיווחו על צפייה מרובה בטלוויזיה נטו גם יותר להשמנת יתר בהשוואה לאלה שדיווחו על צפייה מועטה יותר, וכן גם עם פרופיל ביומרקרי מועדף פחות.
לאורך תקופת מעקב ממוצעת של 4 שנים, התרחשו 370 מקרי תמותה, מהם 78 תמותה קרדיווסקולרית ו-91 מסרטן.
נמצא שכל עלייה בסטיית תקן אחת בצפייה בטלוויזיה הייתה קשורה לעלייה מובהקת בתמותה, כאשר באנליזה עם התאמת גורמי סיכון מלאה, העלייה בסיכון הייתה פי 1.17 (בטווח 1.06-1.28) , אשר לא הושפעה גם כאשר הוצאו מהאנליזה 72 מקרי תמותה שהתרחשו בשנה הראשונה למעקב.
עבור תמותה קרדיווסקולרית יחס הסיכון המתואם המלא לכל עלייה בסטיית תקן אחת בצפייה בטלויזיה הייתה 1.22 (בטווח 1.00-1.49) בעוד שעבור תמותה מסרטן היחס היה 1.16 (בטווח 0.96-1.39) .
כאשר החוקרים התמקדו בביומרקרים הם מצאו כי במודלים מתואמים לביומרקרים ו-BMI , פיברינוגן היה גורם החיזוי לתמותה החזק ביותר (P<0.001) , בעוד שרמות HDL כולסטרול (P=0.087) ו-CRP (P=0.061) היו עם משמעות סטטיסטית שולית.
אנליזות נוספות הראו שהוספת CRP ופיברינוגן למודלים הסבירה 15.7% מהקשר בין צפייה בטלוויזיה ותמותה. קשר זה לא נצפה כאשר הוסיפו למודל רמות HDL כולסטרול, טריגליצידים, המוגלובין גליקטייד.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!