מהי פיברומיאלגיה ומה שכיחותה?

פיברומיאלגיה מאובחנת במטופלים המתלוננים על כאבים כרוניים מפושטים, נקודות רגישות רבות בשרירים, תלונות על תשישות, שינה לא מספקת או ירידה בתפקוד קוגניטיבי. שכיחות פיברומיאלגיה בהתאם להגדרות האיגוד האמריקאי לראומטולוגיה (כאב כרוני מפושט ובבדיקה לפחות 11 מתוך 18 אתרים ספציפיים על פני הגוף רגישים למישוש) מגיעה לכ 2% מהאוכלוסיה. קיימים קריטריונים נוספים לאבחון פיברומיאלגיה המתבססים על כמה אזורים בגוף כואבים, מהי עוצמת הכאב ומה חומרת התשישות, הפרעות השינה והסימפטומים הקוגניטיביים.

מי לוקה בפיברומיאלגיה?

המחלה שכיחה יותר בנשים. שכיחותה עולה עם הגיל, למרות שרוב המאובחנים הם מטופלים צעירים ובגילאי הביניים. המחלה אינה ייחודית לעולם המערבי.

מה גורם למחלה?

סיבת המחלה אינה ידועה. לא נמצא ליקוי מבני או תפקודי ברקמת השריר, אבל קיים ליקוי בתפקוד מערכת עיבוד הכאב במערכת העצבים המרכזית. גורמים פסיכולוגיים וסביבתיים יכולים בהחלט לתרום לתפקוד הלקוי של מערכת עיבוד הכאב, אך אלו אינם סיבת המחלה, ובהחלט יתכן מרכיב גנטי הגורם לליקוי המסוים בעיבוד תחושת הכאב.

מניחים, כי בלוקים בפיברומיאלגיה, קיים חוסר איזון בחוט השדרה בין נוירוטרנסמיטרים המגרים כאב ובין אלו המרגיעים תחושת כאב. זו הסיבה שתרופות רבות למחלה זו משפיעות על פעילות הנוירוטרנסמיטרים האלו.

מדוע ואיך מאבחנים פיברומיאלגיה?

לעומת הטוענים כי עצם אבחון המחלה גורם לתחושת מתח מיותר של המטופל, טוענים המחברים כי אבחנת פיברומיאלגיה, המבוססת על צירוף של כאב כרוני בעיות שינה ותשישות, יכולה דווקא להקל על המטופל, להרגיעו שאינו לוקה במחלות קשות יותר ולמנוע את הצורך בבדיקות מיותרות נוספות בחיפוש אבחנה.  

בדיקות דם ובדיקות הדמיה אינן יעילות ככלי עזר לאבחנת  פיברומיאלגיה. האבחנה מבוססת על שיפוט קליני בלבד. פיברומיאלגיה אינה אבחנה על דרך השלילה ויכולה להתקיים במקביל למחלות נוספות (באחת העבודות אובחנה פיברומיאלגיה באחוז לא מבוטל מהלוקים באוסטיאוארטריטיס, ראומטואיד ארטריטיס ו SLE). לכן יש לבצע בדיקות דם מסוימות כולל ספירת דם שלמה, ביוכימיה, סמנים ראומטיים ובדיקות נוספות בהתאם להערכת המומחים העוסקים בדבר.

לסיכום נושא האבחנה יש לחשוד בפיברומיאלגיה במטופל הלוקה בכאב כרוני מפושט, שאינו מוסבר ע”י מחלה אחרת, בעיקר כאשר עוצמת הכאב היא מעבר לכל פרופורציה בהתאם לבדיקה הפיזיקלית, ומלווה בהפרעות שינה, תשישות ונקודות כאב במישוש שרירים.

טיפול לא תרופתי בפיברומיאלגיה

טיפול פיזיקלי אקטיבי: רבים ממליצים תרגול גופני ללוקים בפיברומיאלגיה. בסקירות בלתי תלויות נמצא כי אימון אירובי בן לפחות 20 דקות ביום, פעמיים שלוש בשבוע  משך שבועיים וחצי לפחות שיפר את איכות החיים, היכולת האירובית, רגישות וכאב. גם לתרגילי כוח נמצאה חשיבות בשיפור איכות החיים הרגישות והכאב.

טיפול פיזיקלי פסיבי: הוכחה חלקית כי טיפול בבריכות מחוממות או טיפול SPA, מסייעים ללוקים במחלה. לעומת זאת לגבי טיפולים כגון מניפולציות, עיסויים, על קול וגלי חשמל עדות חלשה בלבד שיכולים לסייע.

דיקור: בהסתמך על סקירות ספרות נמצא כי יעילות חלקית בלבד בשיפור בתסמיני הלוקים בפיברומיאלגיה.

טיפול פסיכולוגי: נמצא כי טיפול פסיכולוגי, הסברים וטיפול התנהגותי עשויים לשפר את התמודדותם של הלוקים במחלה.

טיפול תרופתי: התרופות המיועדות לטיפול בפיברומיאלגיה כוללות תרופות נגד כאבים, NSAID, אופיואידים, תרופות נגד דיכאון, תרופות נגד פרכוסים ותרופות המשנות את מאזן הנוירוטרנסמיטורים המעורבים בתחושת כאב. סוג התרופה ניתן בהתאם לתסמינים המפריעים ביותר למטופל ובהתחשב בתופעות הלוואי. לעיתים נדרש שילוב בין מספר סוגי תרופות. 

Rahman A. Underwood M. Carnes D. Fibromialgia. BMJ 2014;348:g1224

הערות העורך: שכיחות פיברומיאלגיה גבוהה למדי. לרוב מטופלים הלוקים במחלה ע”י רופאי משפחה, מומחי כאב או ראומטולוגים, אך בהחלט יתכן כי מטופלים הלוקים במחלות “אורטופדיות” כגון אוסטיאוארטריטיס לוקים גם בפיברומיאלגיה. יש להיות ער לתסמיני המחלה, ובעיקר כאשר עוצמת הכאב ופיזורו הנרחב אינם מתאימים לאבחנה האורטופדית, מומלץ להפנות למומחים לדבר. 

ולפיזיותירפיסטים המטפלים בחולים אלו, ראוי להזכיר כי עידוד המטופל לביצוע תרגול אירובי ותרגילי כוח עדיפים ככל הנראה על טיפול פסיבי.