במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Expert Opinion of Pharmacotherapy כותבים מומחים כי בעשור האחרון הושקעו מאמצים רבים בגילוי סטרואידים מקומיים בעלי תכונות ייחודיות, דוגמת פעילות נוגדת-דלקת מקומית משמעותית, ריכוז סיסטמי נמוך של התרופה ותופעות לוואי מוגבלות. Fluticasone Furoate (אבאמיס) הוצע כטיפול יעיל מאוד בנזלת אלרגית, הן במבוגרים והן בילדים וכעת בוחנים המחברים את הנתונים שהצטברו במהלך השנים שחלפו מאז השקת הטיפול.

ברקע מסבירים הכותבים כי Fluticasone Furoate הינו התכשיר הגלוקוקורטיקואידי האחרון שאושר לטיפול בנזלת אלרגית. הוכח כי לטיפול אפיניות וסלקטיביות גבוהים  לקולטנים לגלוקוקורטיקואידים, כמו גם זמן אגירה ארוך יותר ברקמה, בהשוואה לתרסיסים נזאליים אחרים הזמינים כיום; תכונות פרמקולוגיות חדשות אלו מהוות את הבסיס לפוטנטיות ולפעילות נוגדת הדלקת הממושכת של התכשיר באתר המטרה.

מסקירה ספרותית שכללה את מאגרי PubMed ו-Medline עולה כי הנתונים תומכים בתועלת הקלינית של Fluticasone Furoate בהשוואה לפלסבו, בהפחתת תסמינים עיניים ונזאליים הקשורים בנזלת אלרגית (במינונים התחלתיים מומלצים של 110 מיקרוגרם, פעם ביום, במבוגרים ומתבגרים ו-55 מיקרוגרם, פעם ביום, בילדים), עם פרופיל בטיחות טוב.

יתרה מזאת, בסקירה הנוכחית נערכה גם השוואה בין Fluticasone Furoate ובין תכשירי סטרואידים אחרים הניתנים בצורת תרסיס נזאלי: Fluticasone Furoate מהווה התקדמות מולקולארית של Fluticasone Propionate , ויש עדויות מדעיות התומכות ביתרונות התרפויטיות שלו על-פני Fluticasone Propionate .

Fluticasone Furoate הינו תכשיר מבטיח בטיפול בנזלת אלרגית, מאחר שמתאים במלואו לקריטריונים המנחים. כעת רואים בטיפול תכשיר סטרואידי די דומה למודל הפרמקולוגי האידיאלי למתן גלוקוקורטיקואידים, לאור פרופיל בטיחות/סבילות של הטיפול, הן במבוגרים והן בילדים, ולכן מתייחסים כיום ל-Fluticasone Furoate כסטרואיד מקומי הדי דומה למודל הפרמקולוגי האידיאלי לגלוקוקורטיקואידים.

הכותבים קוראים לערוך מחקרים נוספים להערכת השיפור באיכות החיים בחולים עם נזלת אלרגית המטופלים ב- Fluticasone Furoate , השוואה לתכשירים נזאליים אחרים המכילים סטרואידים ואף השוואה לנוגדי-היסטמינים; בנוסף, יהיה מעניין להעריך את ההשפעות של Fluticasone Furoate בחולים עם אסתמה ברונכיאלית, הקשורה באופן הדוק עם נזלת אלרגית.

Expert Opin. Pharmacother. (2011) 12(13):2107-2117