מטרת הטיפול בחולי הסוכרת היא הארכת חייהם ושמירה על איכות החיים, וכדי לעשות זאת עלינו למנוע את סיבוכי המחלה ובהם את הסיכון הווסקולרי. הכלים לצמצום המחלות הווסקולריות כבר ישנם,  אם כך מדוע חולי סוכרת רבים עדיין לוקים ב’איסכמיה שקטה’ מחלת לב שאינה מאובחנת?

במשך שנים רבות סווגה מחלת הסוכרת כמחלה הורמונלית עלייה במשקל מובילה להפרעה מטבולית שהיא תנגודת לאינסולין, תנגודת שעלולה להתבטא בעלייה ברמות הסוכר וסוכרת סוג 2. אך כיום, כשאנו מכירים בקשר ההדוק בין מחלת הסוכרת למחלות לב איסכמיות, אי אפשר להסתכל על המחלה כמחלה הורמונלית גרידא. חולי סוכרת נמצאים בסיכון הגבוה פי 2 עד 4 לחלות במחלות לב איסכמיות לעומת האוכלוסייה שאינה חולה בסוכרת ומחלות לב איכסמיות הן כיום הגורם העיקרי לתמותה בקרב חולי סוכרת והן מהוות כ-70% ממקרי התמותה בקרב חולי הסוכרת, אין זה פלא שסיווג המחלה השתנה וכעת מסווגת בין המחלות המטבוליות למחלות הווסקולריות.

אך מספר חולי הסוכרת שלוקים באיסכמיה שקטה איננו גזרה משמיים, שכן לרשותנו די כלים כדי למנוע את המחלה בזמן. כעת המשימה העיקרית היא איתור החולים שנמצאים בסיכון. בדרך כלל תלונה על כאב היא סימן בולט שמבשר על תחלואה, וכפי שתלונה בכאבי הרגליים יכולה להוביל לבדיקת אקו דופלר ובמידת הצורך צנתור וניתוח מעקף, כך חולה שמתלונן על תעוקת לב בזמן מאמץ שחולפת במנוחה מחייבת בדיקת אקו לב, ארגומטריה ומיפוי לב. כך, במקרה בו התלונה הובילה לאבחון חסימה אפשר יהיה לטפל בחסימה דרך צנתור או ניתוח מעקף. אך אצל חולי סוכרת הסיפור מורכב יותר שכן רבים מהם איבדו למעשה את היכולת לחוש בכאב, ובעיקר כאב שמקורו בלב. לא חסרים מקרים של חולים אשר מגיעים עם סימנים אלקטרו-קרדיוגרפיים קלאסיים של אירוע לבבי, אך החולים לא הבחינו בהם. כאב גב או צינון התברר בדיעבד כהתקף לב פשוטו כמשמע, ואי-ספיקת הלב או הפרעות בקצב הלב שעברו מבלי שקיבלו לכך מענה קיצרו את תוחלת חייהם.

האם הרופא יודע מה מתחולל בגופו של חולה הסוכרת גם כשאינו מתלונן על דבר? כשאנו מאבחנים חולה סוכרת אנחנו לא יודעים מה יעלה בגורלו ומה הפוטנציאל שלו להיפגע בעתיד, ומכאן שעלינו להתייחס לכל חולה וחולה כבעל פוטנציאל להיפגע מהסיבוכים השונים ולבצע בדיקה מעמיקה. באנמנזה משפחתית ימצאו לרוב חולי סוכרת במשפחה, ועל כן השאלה הבאה צריכה להתייחס לסיבוכי הסוכרת. המטופל שלפנינו אולי לא ייחס חשיבות או קשר בין התקף לב או אירוע מוחי שעבר אחד מבני המשפחה לסוכרת, אך הוא נמצא בסיכון גבוהה לאותם סיבוכים. תשאול אודות הטיפולים שעבר בן המשפחה יסייעו באיתור הסיכון הקיים גם אצל המטופל.

אך כשהרופא אינו יכול להשקיע די זמן בכל חולה וחולה כדי לבצע אנמנזה מלאה, וכל עוד המטופל מרגיש טוב הפגישה מסתכמת לבדיקת לחץ דם שטחית, הפניה לבדיקות דם ושתן ומתן מרשם לטיפול, והרופא לעולם לא ידע כי החולה אולי כבר סובל ממחלה קרדיו-וסקולרית בעורקי הלב. את הפגישה הבאה שלהם הוא אולי יחמיץ, כי המטופל יצטרף לסטטיסטיקה הקשה של תמותה ממחלות וסקולריות.

נכון, הגיידליינס לא מורים לנו לבצע בדיקה מעמיקה, להתייחס לכל תלונה של כאב, סחרחורת או כל תלונה שיכולה להצביע על הפרעה בזרימת הדם, אבל זו האחריות האישית והחובה הרפואית של כל רופא ורופא לאתר את גורמי הסיכון מבעוד ומועד כדי לחתור למטרת הטיפול ולהאריך ככל שניתן את חייהם, גם במחיר של עומס על מערכת הבריאות.

(*)פרופ? חוליו ויינשטיין, מנהל היחידה לטיפול בסוכרת במרכז רפואי ע”ש וולפסון ו-DMC