ע”פ תוצאות מחקר חדש מ- Aging Maleעולה שטיפול באמצעות טסטוסטרון ג’ל בחולי סוכרת סוג 2 הוביל לירידה מובהקת בהיקף המותניים ולשיפור במדדים מטבוליים שונים.
ברקע מציינים המחברים כי ההשפעות של טסטוסטרון (T) על מערכת הלב וכלי הדם של גברים נותרו עדיין שנויים במחלוקת. לפיכך, מטרת המחקר הייתה לבחון ההשפעה של טיפול זה אצל גברים עם היפוגונאדיזם תפקודי וסוכרת מסוג 2 (T2DM) .
במחקר זה נכללו 80 גברים (גיל ממוצע 51.5 ± 6.3 שנים) עם T2DM שאובחנו לאחרונה (על פי קריטריוני ADA) והיפוגונאדיזם התפקודי (בהתאם לקריטריונים של EAU).
הרנדומציה כללה : קבוצה 1 (n = 40): TRT באמצעות 1% T-transdermal T– ג ‘ל (50 מ”ג / יום), וקבוצה 2 (n = 40) ללא TRT (בקרות). ההמלצות התזונתיות היו זהות עבור שתי הקבוצות.
החוקרים עקבו אחר הפרמטרים שנבדקו בתחילת המחקר ולאחר 9 חודשים: פרמטרים אנתרופומטריים, ליפידים ואינדיקטורים לחילוף החומרים בפחמימות (גלוקוז בצום, אינסולין, HbA1c, HOMA-IR), וסמנים של רקמת השומן ו- EnD (leptin, resistin, p ו- e selectin, ICAM- 1, VCAM-1 ו- CRP).
החוקרים מדווחים כי לאחר 9 חודשי מעקב, הבדיקות החוזרות הראו ש- TRT גורם לירידה מובהקת בהיקף המותניים, ב- HOMA-IR ו- HbA1c לעומת בקרות (p <.001, p = .002, p = .004, בהתאמה).
גם רמת ה- Leptin ירדה בנבדקים שקיבלו TRT לעומת בקרות (p = 0.04). כך גם לגבי ריכוזי resistin, ICAM-1, p-selectin ו- CRP שירדו באופן מובהק לעומת בקרות (כל p <.001);
לא נמצא שינוי מובהק עבור ערכי e-select ו- VCAM-1.
החוקרים מציינים שככל שעלה גיל הנבדקים, ההשפעות של הטיפול בטסטוסטרון פחתו. מאידך, רמות גבוהות יותר של טסטוסטרון בדם היו קשורות לשינויים גדולים יותר בפמרטרים שנבחנו.
בנוסף, ה ירידה בהיקף המותניים הייתה קשורה להפחתת סמנים של הפרשת רקמת שומן.
החוקרים מסכמים כי טיפול טסטוטרון חליפי באמצעות ג’ל בקרב גברים עם היפוגונאדיזם תפקודי ו- T2DM שיפר את חילוף החומרים של הפחמימות ואת הסמנים של תפקוד לקוי של האנדותל.
Aging Male. 2018 Sep 20:1-9. doi: 10.1080/13685538.2018.1506918
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!