Diabetes

שיפור ברגישות לאינסולין והפרשת אינסולין בשלב ראשון בעקבות טיפול באקטוס גם בחולי סוכרת רזים וגם בחולי סכרת הסובלים מהשמנת יתר (Diabetes Ther)

במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes Therapy מדווחים חוקרים מבייג’ין כי טיפול בן 16 שבועות ב- Pioglitazone בחולי סוכרת מסוג 2 הביא לעליה משמעותית ברגישות לאינסולין ובתפקוד תאי ביתא במטופלים רזים, כמו גם במטופלים הסובלים מהשמנת יתר, עדות לכך שהן חולי סוכרת רזים והן חולים עם השמנת יתר עשויים ליהנות מהתועלת של Pioglitazone.

מטרת המחקר הייתה לבחון את ההשפעות של Pioglitazone על תנגודת לאינסולין ועל השלב הראשון של הפרשת אינסולין בקרב חולים רזים וכאלה הסובלים מהשמנה עם סוכרת מסוג 2.

מדגם המחקר כלל 68 חולים עם סוכרת מסוג 2, אשר לא קיבלו טיפול קודם והחלו Pioglitazone למשך 16 שבועות. מבחן Euglycemic Hyperinsulinemic Clamp Test שימש להערכת הרגישות לאינסולין לפני הטיפול ולאחריו. רמות אינסולין בדם נבדקו בזמן אפס ובמהלך מבחן העמסת סוכר תוך-ורידית לאחר 3, 5, 7 ו-10 דקות ושימשו לחישוב הפרשת אינסולין בשלב הראשון ותפקוד תאי ביתא.

החוקרים מדווחים כי בשתי קבוצות החולים, הרזים והסובלים מהשמנה עם סוכרת מסוג 2 תועדה ירידה של מעל 1% בריכוז המוגלובין מסוכרר לאחר טיפול ב- Pioglitazone, לצד ירידה בקצב עירוי גלוקוז, תגובת אינסולין אקוטית, מדד פינוי גלוקוז ונרשמה עליה משמעותית ברגישות תאי ביתא לגלוקוז. מניתוח סטטיסטי עלה כי השיפור בשלב הראשון של הפרשת אינסולין וברגישות לאינסולין לא היו תלויים בשינויים בריכוז המוגלובין מסוכרר, אך הקורלציה הייתה גדולה יותר עם השינוי בשלב הראשון של הפרשת אינסולין, בהשוואה לשינוי ברגישות לאינסולין.

הטיפול ב- Pioglitazone הוביל לעליה משמעותית ברמות אדיפונקטין רק בקבוצת החולים הסובלים מהשמנת יתר.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על התועלת של Pioglitazone הן בחולים הסובלים מהשמנת יתר והן בחולים רזים עם סוכרת מסוג 2.

Diabetes Ther. 2018 Apr;9(2):815-826

לידיעה ב-PubMed

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה