Atrial Fibrillation

התועלת של טיפול נוגד-טסיות כפול בחולים עם פרפור פרוזדורים (מתוך כנס ה-AHA)

טיפול נוגד-טסיות כפול, הכולל משלב של Dabigatran (פרדקסה) עם מעכב P2Y12, מלווה בסיכון נמוך יותר לדימומים, בהשוואה לטיפול משולש עם קומדין במגוון חולים עם פרפור פרוזדורים לאחר התערבות כלילית מילעורית, כך עולה מניתוח תת-קבוצה של חולים ממחקר RE-DUAL PCI.

התועלת של טיפול כפול עם פרדקסה הייתה עקבית באוכלוסיות חולים שהתייצגו עם ובלי תסמונת כלילית חדה, באלו בהם הושתלו תומכני מתכת ערומים או תומכנים מצופי-תרופה וכן ללא תלות בשאלה אם מעכב P2Y12  הנבחר היה Clopidogrel (פלויקס) או Ticagrelor (ברילינטה).

מחקר RE-DUAL PCI הדגים ירידה אבסולוטית בסיכון לדימום מג’ורי או דימום לא-מג’ורי בעל חשיבות קלינית, בהיקף של 11.5% ו-5.5% עם טיפול כפול בפרדקסה במינון 110 מ”ג ו-150 מ”ג, בהתאמה, בהשוואה לטיפול משולש שכלל קומדין, Clopidogrel או Ticagrelor ואספירין.  הטיפול בפרדקסה גם ענה על סף העדר-נחיתות לתוצא יעילות משולב של תמותה, אירועים תרומבואמבוליים או רה-וסקולריזציה לא-מתוכננת.

כעת החוקרים מדווחים כי שיעור דימום מג’וריים או דימום לא-מג’וריים בעלי חשיבות קלינית היה נמוך יותר בחולים עם תסמונת כלילית חדה אשר טופלו כפול בפרדקסה במינון 110 מ”ג (14.7% לעומת 27.8%) ו-150 מ”ג (20.5% לעומת 27.1%), בהשוואה לאלו שנטלו טיפול משולב. ירידה דומה תועדה באירועים אלו בחולים ללא תסמונת כלילית חדה (16.1% לעומת 26.1% עם מינון של 110 מ”ג; 19.9% לעומת 24.4% עם מינון של 150 מ”ג).

עם זאת, החוקרים זיהו “מגמה חלשה” לסיכון מוגבר לאוטם לבבי בחולים עם תסמונת כלילית חדה שנטלו פרדקסה במינון הנמוך, בהשוואה לאלו תחת טיפול משולש (6.3% לעומת 3.4%), אך האינטראקציה לא הייתה מובהקת סטטיסטית.

בקרב 404 חולים בהם הושתל תומכן מתכת ערום, שיעור דימומים מג’וריים או דימומים בעלי חשיבות קלינית ירדו מ-26.3% עם טיפול משולש ל-12.8% עם טיפול כפול שכלל פרדקסה במינון 110 מ”ג ומ-25.2% עם טיפול משולש ל-14.6% עם טיפול כפול שכלל פרדקסה במינון 150 מ”ג. בקרב 2,251 החולים לאחר השתלת תומכן מתכת ערום, שיעור הדימומים ירד מ-27.6% ל-15.8% ומ-26.3% ל-21.4%, בהתאמה. הסיכון לדימומים היה עקבי ותאם לתוצאות המחקר עם שני מינוני הטיפול בפרדקסה.

התוצא המשולב של תמותה, אירועים תרומבואמבוליים או רה-וסקולריזציה לא-מתוכננת היה נפוץ יותר בחולים לאחר השתלת תומכן מתכת ערום שנטלו טיפול כפול שכלל פרדקסה במינון של 110 מ”ג (16.9% לעומת 12.8%) או 150 מ”ג (13% לעומת 11.2%), בהשוואה לאלו שנטלו טיפול משולש.  תוצאות אלו היו נכונות גם בחולים לאחר השתלת תומכן מצופה-תרופה שטופלו במינון הנמוך של פרדקסה (14.7% לעומת 13.1%), אך לא עם המינון הגבוה של התרופה (11.8% לעומת 12.7%).

הסיכון לדימום מג’ורי או דימום לא-מג’ורי בעל חשיבות קלינית היה נמוך יותר בקרב מטופלים ב-Ticagrelor בשילוב עם פרדקסה במינון 110 מ”ג (21.2% לעומת 37.4%) או במינון 150 מ”ג (23.1% לעומת 34.2%), בהשוואה לטיפול המשולש. עם זאת, הסיכון לדימומים היה נמוך יותר באופן עקבי עם שילוב Clopidogrel עם פרדקסה במינון 110 מ”ג לעומת טיפול משולש (14.5% לעומת 25.8%) או עם פרדקסה במינון 150 מ”ג לעומת טיפול משולש (19.7% לעומת 24.7%).

החוקרים מדגישים כי ההשוואה בין Ticagrelor ובין Clopidogrel לא נעשתה באופן אקראי וישנם הבדלים גדולים בין הקבוצות במאפייניפ הקליניים והשוואה לא לקחה בחשבון משתנים אלו.

מתוך כנס ה-AHA

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה